אנחנו לא אוהבים את הרעיון של אי ודאות. זאת הסיבה שלמרות שהיא חלק כל כך מרכזי בחיינו, אנחנו מדברים עליה כל כך מעט. אל החיים הבלתי צפויים שלנו נוכל להתמודד עם אי הודאות, לצמצם אותה כשניתן ולהכיל אותה, או לטמון את הראש באדמה.

מה יהיה? מה יקרה? ומה יהיה אם…? ומה יקרה אם…?” שאלות מהסוג הזה מציפות רבים מאתנו ובמיוחד בימים כאלו של חוסר וודאות.

הבעייתיות בשאלות מהסוג הזה היא שהן “תולשות” אותך מתוך החיים עצמם אל תוך עולם של דמיונות שלא תמיד תורמים למצבך הרגשי והנפשי. נהפוך הוא, במקרים רבים הם ייקחו אותך אל תחושות של חוסר אונים, פחד וחרדה.

מה עלינו לעשות כשהכל מרגיש כל כך לא בשליטה?

קשה לחיות עם כל כך הרבה אי ודאות. בני אדם משתוקקים למידע על העתיד באותו אופן שבו אנו משתוקקים לאוכל, מין ותגמולים ראשוניים אחרים. המוח שלנו תופס אי בהירות כאיום, והם מנסים להגן עלינו על ידי הפחתת היכולת שלנו להתמקד בכל דבר אחר מלבד יצירת ודאות.

אבל לפעמים - אולי תמיד - יותר יעיל עבורנו לא לנסות ליצור ודאות. אף על פי שהאבולוציה עשויה לעצבן את המוח שלנו להתנגד לאי ודאות, לעולם לא נוכל לדעת באמת מה יביא העתיד. ובמהלך מצבים בלתי צפויים ומתגלים כמו מגיפה או מלחמה, עלינו ללמוד לחיות עם עמימות.