בשעות הבוקר המוקדמות מתעורר, יוצא לעבר השבילים, מדווש להנאתי, הרחק מההון הסוער, הבעיות המתרחשות בארץ ובעולם. חי בבועה שלי לכמה שעות.

מאז תחילת משבר הקורונה 'אני חי בתוך בועה', מטיחים בי לעתים חברים, למה אני 'מנותק מהמציאות', מגדירים אותי כ חיי בסרט'.

מי קובע מהי בדיוק בועה, מהי מציאות ריאלית? למה אין לעניין הזה איזשהו תקן? ומה כדאי ללמוד מהאסטרונאוטים שיצאו מבעד לבועת כדור הארץ? על בועות קטנות, על בועות גדולות, ועל החיים מחוץ להן.

מצד הטבע, אני חי בתוך עצמי. נטיית האופי, המבנה הפנימי ונתונים נוספים שצברתי במהלך חייו, על פיהם מתעצבת הסתכלות על עצמי ועל העולם. זוהי הבועה שבתוכה אני חי, ומתוכה מתייחס לכל דבר ועניין.

כבר מילדות אפשר היה להבחין שיש לי תפיסת עולם מיוחדת בתוך בועה. אם ינסה להגדיר אותה מדעית, היא מערכת היחסים המיוחדת שיש לי עם המציאות הסובבת אותי.

כולנו תופסים את העולם דרך הבועה המסוימת שלנו, השאלה היא עד כמה האדם סגור בבועה שלו ולא רוצה לצאת ממנה, כמה הוא מפחד לפרוץ את גבולותיה, מהם בדיוק הגורמים לכך? יכול להיות שהוא עושה זאת בכוונה תחילה כדי שיוכל להתמסר יותר לעבודה, למחקר, לאומנות, לספורט, לאידיאל כלשהו או למטרה מיוחדת, ואין הוא רוצה שיפריעו לו, ישפיעו על דעותיו וכדומה.