בוקר טוב. אתמול בשלישי, השלישיה שלי עם אמא שלהם(הבת שלי)הולכים על שביל ישראל, במקטע שבין קיסריה לשפיה. הייתי מאד רוצה ללכת אתם, אבל הברכיים. אז על האופניים באותה סביבה ובחורבת עקב מפגש נהדר. 9 ודקה, אני עם נתן ורובי על הרכבת בתחנת האוניברסיטה, 9וחצי בבנימינה, מוריץ כבר מחכה לנו, אז מיד על האופניים על מדרכות לכיוון שוני. מטפסים דרך המחצבה אל חוטם(אף)הכרמל, אז כנראה שהוא מרים יותר את האף, או שזה אני, לא זכרתי שהעליות קצת קשות. חורבת עקב. דיויד(פיזיותרפיסט), זאב(לא יודע), שם על השולחן, קפה כמובן לכולנו. מפגש כבר לא יהיה, הם אחרו בשעה לצאת. אז את הביסקויטים עם התמרים במעטפה עם הכתובת להכי הכי מתוקים עם האמא הכי הכי נחמדה, עוד קצת מתוק ובין העץ לסלע. צילמתי ושלחתי להם. סמכתי על העוגות של נתן, אז לא, הם עדיין לא יצאו מהפסח ואני נשאר רעב. ישבנו שם יותר מדי זמן, הוא יחסר לנו בסוף(רכבת). הכניסה לנדיב ואל עין צור, המוני ילדים ומטיילים(בלי עין הרע), אז למים לא נכנס. אל התנינים. השבילים בין המטעים מגודרים, יוצאים מהמסלול(הGPX,לוקח אותנו לביירות)וקצת מתברברים והמון עליות ולתנינים כבר לא נשאר זמן ומהר מהר ועל הרכבת של 14:26. מעט נפח, רק22, אבל 300 עליות, לי זה מצויין, גם להם(למוריץ יש עוד את אור עקיבא,לנתן את פ"ת). תודה גדולה שהייתי אתכם, ברכות לכולם.