ההתחלה נראתה שגרתית ומבטיחה: נפגשנו לפנות בוקר בסינמה סיטי ויצאנו עם אוטובוס לכיוון הר מירון. כשהגענו וירדנו מהאוטובוס זכינו לצפות בנוף עוצר נשימה, והתחלנו לדווש... או שלא: רגע לפני היציאה גילינו שאורנה לא יכולה לרכב עקב תקלה באופניים. אך הנהג שלנו (חברמן) הסיע אותה לחנות אופניים באיזור לצורך תיקון וחבירה בהמשך. מגמת המסלול הייתה ירידה (כ-1,400) עד לסופו. התחלנו לדווש בירידות, שהיו טכניות ומאתגרות, אבל זאביק לא וויתר לאף אבן שעמדה בדרכה במסלול. ירדנו לכביש התלול, שחיבר אותנו לכניסה למושב אמירים, שם המתנו כדי לחבור עם אורנה. ניצלנו את הזמן כדי לאכול ולנוח מעט (מהירידות כמובן...). לאחר מכן המשכנו לדווש, התברברנו מעט עם גדר תיל במסלול, שלא אפשרה לנו להמשיך... ואחורה פנה. המשכנו לרדת בירידות הטכניות, חצינו גדרות, ועוד גדררות... כיף לא רגיל. בשלב מסוים, שאינו היה מתוכנן במסלול, כמובן, הגענו ונכנסנו לנחל עמוד. ההתחלה נראתה מאתגרת (כמו סינגלים בג'ונגל, כמה קוצים!!), אך בשלב מסויים הסיום לא נראה באופק. את ההמשך כולכם כבר שמעתם... אין מים אין עבודה! אך אל דאגה: צוות חילוץ גולן, בראשותו של זאביק וחברי גרופי נוספים באו לעזור, ולמזלנו ספגנו רק מעט מזמן החשיכה בסיום. שלמים (וכמעט בריאים.... שי היה כבר בפוריה) פרסנו ארוחת ערב בסמוך לישוב עמוד וסיכמנו את היום על בירה. 12 שעות של דיווש,הליכה ושכרון חושים. במילה אחת: חוויה. תודה והערכה לאבי מור על הארגון וההובלה, ועל שלא איבד לרגע קור רוח, ועשה את מה שהיה צריך לעשות ברגע הכי נכון. וכמובן לזאביק, לבובי, לסימונה ולכל מי שבא לעזור בחילוץ. וכמובן תודה לכולם על החוויה המדהימה. ניפגש בטיול הבא (אבי, הבטחת טיול נקמה, אנחנו לא שוכחים). אפי.