ביום השני התכנסנו בחניון הגושרים. קיבלנו תדרוך קצר מאהרון_א הבנו שהיום דרגת הקושי הולכת לעלות. המסלול היה סובב שלושת הנחלים, בניאס, שניר-חצבאני ודן. לפי ההוראות של אהרון_א ( בעל הסמכה באימון תריאטלון) היגענו לאחר ארוחת בקר. ההתלבטות היחידה הייתה האם לרכב עם נעלי רכיבה וקליטים, או סנדלים בלבד. לבסוף לאחר הצבעה כללית הוחלט סנדלים לרכיבה. (ניתן לראות בגלריה מספר רוכבים עם סנדלי רכיבה תקניים). רכבנו כארבעה ק"מ, כשאריאל מרגלית זיהה גומחה בנהר בעלת מצלול ומפרץ ראוי לחניית אופניים. חיש קל פשטנו בגדנו הורדנו שקנו וטבלנו במים הקרירים. כאן התגלה הפלא הנוסף , גטי אלוף גרופי בקפיצות ראש וסלטות לנהרות ישראל. גטי הפליא בקפיצותיו שוב ושוב עד שראשנו נהיה סחרחר, ונאלצנו לשתות בירה להפיג את כאבנו. מרב שוטטות בנחל מצא גטי משוט בודד שכנראה אבד לילידים בעלי סירות הקאנו. (חשבנו להשתמש במשוט זה ברפטינג אחר הצהריים אבל....) אהרון_א פקד לעלות על האופניים לרכב לנקודה הבאה המרוחקת כ4 ק"מ. כשהגענו למקום טען גטי שלא רכבנו מספיק ויש להמשיך לרכב. הסכמנו עמו כולנו, ורכבנו בשביל חדש לחלוטין דרך שדה נחמיה עד מקום שאנו בני גרופי קוראים לו, הג'קוזי של אהרון ואריאל. בג'קוזי שוב התגלה פלא, גטי מצא את מפגש הנחלים ושוב יצר עבורנו ג'קוזי טבעי לחלוטין. כמו כן קשר חבל ארוך לעץ והכין ממנו אומגה לשימושנו. בעודנו משתכשכים ומרוצים מנדנדה התלויה לה משמיים הופיעה קבוצת חיילות (18-20) אשר בקשו רשות להשתמש בפלא החדש. כיאה לחברי גרופי טובים נתנו להם זכות שימוש כשאנו מפקחים על הסדר עם המשרוקית הקבוצתית שלנו. (אפילו שמענו חיילת אחת סחה לחברתה "יההה יש כאן מציל") עזבנו את הג'קוזי בצער רב והמשכנו לנחל דן. כאן שמים קרים יותר, השלגים מגיעים לכאן ראשונים, וגטי שוב החל במסכת קפיצות הראש שלו. סיימנו את המסלול בנקודת ההתחלה. אהרון_א אישר לנו לאכול רק מנת פלאפל אחת בטענה כי אנו הולכים לשיש קייקים ויתכן וטלטלת המים תגרום לבטננו הרכה לפלוט הכל החוצה. רק יורם אכל חצי מנה.בשיט הקייקים לא צילמנו מפחד איבוד המצלמה למים. אבל גם כאן גטי שלט בנהר ביד רמה, ושימש מעין משטרת החופים. בערב הפתיע אותנו זאביק ויטלין, בארוחת דגים על האש, כגולת הכותרת היא "שני דגים למיטרני". הסיסמא הזו לא עזבה אותנו עד תום המחנה. התמונו